בני אנוסים

בני אנוסים בספרד

הקהילה היהודית של ימי-הביניים בספרד הייתה מהוותיקות, הפורחות והמשגשגות ביותר. אף על פי כן, מ-1391 ואילך התרחשה שרשרת של אירועים קשים בעלי השלכות מרחיקות לכת בחיי הקהילות היהודיות המקומיות. אחת התוצאות הישירות הייתה גלים של ניצור בכוח. התופעה המשיכה עד 1492 כשבשיאה, גורשו היהודים מספרד. הרבה מהמתנצרים – הידועים בשם ‘אנוסים’ – שמרו על זהותם היהודית והמשיכו לקיים את המסורת היהודית בסתר. עקבות תופעה מיוחדת זאת – אשר האינקוויזיציה השקיעה כמעט את כל מעייניה בהכחדתה – ניכרים עד ימינו. אחת הדוגמאות המוכרות ביותר הם היהודים מפלמה דה-מיורקה, אשר מוכרים בשם צ’ואטס(חזירים).

בני אנוסים בפורטוגל

כשמלך פורטוגל ראה את אמונתם ועיקשותם של היהודים שבחרו בעזיבת הממלכה על פני התנצרות, הוא הפך את הגירוש להמרת דת כפויה, מה שכונה אז “הטבלה בעמידה”. המומרים ההם, שהיו “נוצרים חדשים”, עשו כל מה שביכולתם כדי להבטיח המשך לשורשיהם היהודיים והעבירו את זהותם בסוד מדור לדור, על אפה וחמתה של האינקוויזיציה. רבים שילמו מחיר כבד על נאמנותם ליהדות, אך רבים אחרים הצליחו להעביר את סוד יהדותם עד ימינו אנו.דוגמה אופיינית לכך היא הקהילה בבלמונטה (Belmonte), ששמרה על מנהגיה ועל רגש השתייכותה ליהדות, עד שבשנת 1989 שבה בגלוי אל חיק היהדות ההלכתית.

בני אנוסים באמריקה לטינית

כשדלתות 'העולם החדש' נפתחו בפני האנוסים, מאז המאה ה-15, היוותה היבשת החדשה יעד קוסם ומפתה לאנשים בעלי יוזמה, כארץ אשר רבות בה ההזדמנויות לשיפור רמת החיים. בנוסף, העולם החדש נתפס כסביבה ליברלית באופן יחסי, אשר יקבל בהבנה ותאפשר שיבה לחיים יהודיים גלויים ומלאים, זאת בשונה מספרד ופורטוגל אשר נשלטו על ידי האינקוויזיציה. בני האנוסים השתתפו במשך מספר דורות בצורה פעילה בהתיישבותה ופיתוחה של ברזיל ותפסו עמדות בכירות בכל התחומים. אף על פי כן, ידי האינקוויזיציה הארוכות הגיעו בסופו של דבר גם לקולוניות החדשות, אך עובדה זו לא מנעה מהנוצרים החדשים להמשיך לקיים בסתר את מסורת אבותיהם. משפחות רבות שמרו על מנהגים ומסורות יהודיים, ביחד עם זהות יהודית חזקה. מטען רב זה עבר מדור לדור, עד ימינו אנו.

בני אנוסים באיטליה

שורשי יהדות איטליה מגיעים במקורם עד לימי המכבים, עם היסטוריה רצופה במשך למעלה מאלפיים שנה. בדרום איטליה חיו יהודים עוד לפני חורבן בית המקדש השני בשלווה ושגשוג, במשך כשמונה מאות שנים, עד אשר בתאריך 12 בינואר 1493, הוצא לפועל צו הגירוש הידוע לשמצה, בפקודת פרדיננד ואיזבלה מלכי קסטיליה, אשר כמובן פגע גם בקהילות הסיציליאניות, שבתורם, נאלצו לבחור בין שתי אפשרויות נוראות: הגליה או הטבלה לנצרות. יהודים סיציליאנים רבים בחרו לצאת לגלות, ברי המזל הגיעו ליוון או לטורקיה ושם הקימו קהילות חדשות; אחרים ניסו את מזלם ברומא ועוד קבוצה השתכנה בממלכת נאפולי, שם הסתייעו בדון יצחק אברבנאל, שהיה בעצמו פליט מספרד. בשנת 1540 מלך נאפולי אף הוא גירש את כל האוכלוסייה היהודית המקומית מממלכתו, ושוב היהודים האיטלקים נאלצו לבחור לגלות או להתנצר. אלה שנשארו בסיציליה ודרום איטליה, בחרו לאמץ לעצמם דרך חיים כשל "אנוסים" או "יהודים נסתרים", שמרו על אורח חיים יהודי והעבירו את לפיד מורשתם לדורות הבאים בסודיות הראויה, לפעמים גם במחיר חייהם, או בהסתכנות כליאה בארמון סטרי בפלרמו תחת עינויים קשים. הארמון עצמו ששימש באותה תקופה חשוכה ככלא האינקוויזיציה עד היום ניצב על תילו כסמל לטרגדיה העצומה שהתרחשה בין כתליו מאות בשנים. בימינו, יש לנו את הזכות לראות ולעזור לצאצאים הרבים של בני האנוסים האיטלקיים, מפלרמו, קטניה, אפוליה ונאפולי ולכוון אותם לחזור לשורשיהם ולשוב לכור מחצבתם.

מאמרים נוספים ועדכונים